Lewis Simmons
נילי כהן עבדה שמונה עשרה שנה כפקידת קבלה במרפאת שיניים ברחוב אבן גבירול בתל אביב. ד"ר אשכולי, הבעלים, פרש בגיל שבעים ומכר את הקליניקה למשפחת רופאים חדשה —
המרפסת של רבקה בת השמונים ושתיים בקומה השלישית ברחוב ביל"ו בחולון מלאה בעציצי פלרגוניה, ומהרחוב עולה ריח של פלאפל מהדוכן בפינה. יעל, הנכדה שלה, פרסמה שם תמונות ישנות
אני לא זוכר בדיוק מתי הבנתי שמאיה, בת השבע, מתכננת משהו. אולי כשראיתי אותה סופרת מטבעות על השטיח בסלון, שלוש פעמים ברציפות, ולוחשת לעצמה מספרים. אני, אבידור פלד,
בכל בוקר, בשעה שבע וחצי בדיוק, מקס היה יושב ליד הגדר ומחכה למישהו שכבר לא עמד לחזור. אנחנו גרים ברחוב הכלנית, בשכונת נווה שאנן בחיפה, בבית עם חצר
בכפר גלעד שברמת הגולן, בחורף שקפא את הבוצה בשבילים, גר לו זקן אחד בשם אברהם זילברמן. אלמן כבר תשע שנים, גר לבד בבית אבן ישן בקצה המושבה, עם
קוראים לי אבירם, בן שלושים ושש, מהנדס תוכנה, גר בגבעתיים עם אשתי דפני והבנות שלנו. כל יום שישי היינו נוסעים לאמא שלי, רחל, בבת ים, לארוחת צהריים. זה
קוראים לי אבנר, בן חמישים ושתיים, ואני החתן של דבורה. את הסיפור הזה אני מספר מהצד שלי, כי מהצד שלה כבר סיפרו אותו מספיק פעמים במשפחה, ותמיד יצאתי
"אני חוזרת על זה לעצמי כל בוקר: הגיל נמצא בראש, והגוף עושה מה שאני מצווה עליו." אורית כהן חזרה על המשפט הזה כבר שלושים שנה, מאז שבגיל עשרים
המרפאה של ד"ר תמיר ברחוב ז'בוטינסקי שלושים ואחת שנה אני עובדת בקבלה במרפאת שיניים ברמת גן, ברחוב ז'בוטינסקי, וחשבתי שראיתי הכול. אנשים שצועקים על התור, אנשים שבוכים כי
הבאר של השכונה הישנה בפתח תקווה עמדה בפינת רחוב הצדיקים כבר משהו כמו שבעים שנה, ואף אחד לא זכר בדיוק מי חצב אותה. מסביב היו בתי אבן קטנים,