— נועה, אל תתקמצני על הטחינה! — הקול של חמותי התגלגל מהמרפסת כאילו היא מנהלת מטבח צבאי, לא סוף שבוע משפחתי בגליל. — אורי לא אוכל סלט יבש.
— Олю, ти салат не шкодуй! — голос свекрухи пролетів через подвір’я так, ніби в неї в руках був не кухоль із чаєм, а мегафон. — Сергій майонезний
— נאכל היום או מה? — אבא נכנס למטבח בקול כבד ונפל על הכיסא ליד השולחן. הרגליים של הכיסא חרקו על הרצפה. נועה קפאה בחדר שלה. היא ישבה
— Їсти сьогодні будемо? — батько ввалився на кухню так, ніби не зайшов у квартиру, а штовхнув дверима весь дім. Стілець під ним неприємно скрипнув по лінолеуму. Катя,
— את מבינה, דנה, איתך זה כמו עם נעלי בית. נוח, מוכר, אבל אין בזה חיים. מאיה היא עקבים. היא התרגשות. היא אש. אייל אמר את זה במסדרון
— Supranti, Rasa, su tavimi man kaip su sena patogia sofa. Patogu, saugu, bet jokio jaudulio. O Miglė — tai aukštakulniai. Kibirkštis. Gyvenimas. Tomas tai pasakė mūsų buto
— Tu comprends, Claire, avec toi c’est comme avec un vieux canapé. C’est confortable, c’est solide, mais ça ne fait plus battre le cœur. Léa, elle, c’est des
— Розумієш, Ірино, ти для мене як стара шафа. Міцна, корисна, звична. А Даша — це музика. Вогонь. Вона змушує мене почуватися живим. Віталій сказав це в коридорі
— Érted, Eszter, veled olyan az élet, mint egy kényelmes papuccsal. Jó, megszokott, de nincs benne izgalom. Réka viszont magas sarkú cipő. Nőiesség. Lendület. Élet. Bence ezt az
— Begrijp je, Marieke, met jou is het alsof ik thuiskom bij een oude bank. Comfortabel, vertrouwd, maar er gebeurt niets. Sanne is anders. Sanne is champagne. Ze