Lewis Simmons

Мириам никогда не думала, что расплачется от того, что в её квартире будет орать младенец. Но когда Дани впервые закричал ночью — тонко, судорожно — она сорвалась с

רותי כנרתי היא מדריכת טיולים בת 52 מקיבוץ בעמק החולה, וכשהיא מספרת את הסיפור הזה היא עדיין מסובבת בין האצבעות פיסת נייר מקופלת — צילום של מסמך רישום

זה קרה בליל שבת, אחרי התפילה, במושבה עמק חפר. הרב יעקב אשכנזי חזר מבית הכנסת, האוויר עדיין חם, ריח של חמין מתפשט מהחלונות הפתוחים של השכנים. הוא עמד

לרות סגל היה תיק ניילון אחד, ישן, עם ידית שנקרעה ותוקנה בדבק. בתוכו היא שמה כל בוקר שלושה דברים: תרופות ללחץ דם, מחברת עם דפים מקומטים, ותמונה קטנה

זה קרה ביום שלישי אחר הצהריים, כשמזל תמר עמדה מול הראי הגדול במספרה ברחוב הרצל בפתח תקווה, וסרקה עם המסרק את השיער האפור של הגברת מהדירה השכונה. הרדיו

הייתי בת שמונה כשאבא הגיע הביתה עם משהו תחוב מתחת למעיל הצמר שלו, ואמא אמרה לנו בקול נמוך שלא נספר לאף אחד. זה היה בקיץ של שנת שבעים

אילנה כהנא פתחה את המעטפה ליד שולחן המטבח, בין כוס הקפה הריקה לחשבון החשמל. המכתב היה מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע. היא קראה את המשפט הראשון שלוש

מירב עומדת ליד דלפק הקבלה במוסך "גלגל הזהב" ברחוב ההסתדרות בחיפה ומחזיקה תיק ניילון עם מסמכים שהיא כבר קראה שלוש פעמים הבוקר. השעה תשע וחצי, ובחוץ עומד ניצן

תגידי, את בכלל בסדר? מי יאסוף את הילדים אם תיסעי להשתעשע? רבקה לא הפנתה את הראש מהארון. היא סידרה בתיק הגלגלגלים הקטן שלה, בקצב שקט משלה, את הצעיף

עדי שמאי מחזיקה קערת מים ריקה ומסתכלת דרך הרשת. יש לה חמש שנים ותק בעמותת "בית לכל כלב" בפתח תקווה, ומהניסיון הזה היא כבר יודעת: הכלבה בתא מספר