HE

אבא של דניאל השיב את מתנת המסיבה קוראים לי עדי, אני גרה בראשון לציון, ואני עוסקת בקוסמטיקה רפואית כבר אחת עשרה שנה. ללקוחות שלי אני רגילה: מגיעות נשים,

האמת? מעולם לא שאלתי את עצמי אם חנה אוהבת אותי. שאלתי רק כמה זמן היא עוד תסכים לסבול אותי תחת אותה קורת גג. עברנו לגור אצלה אחרי שהשתחררתי,

האישה הזו הופיעה בבית שלנו כשהייתי בת עשר. אבא הביא אותה מנסיעת עבודה לחיפה, העמיד אותה בפרוזדור כמו רהיט חדש, ואמר: — זאת גברת אורנה. מעכשיו היא תגור

זה היה אמור להיות פיקניק פשוט. כל מי שגר ברחוב הדס בשכונת נווה שאנן בחיפה היה אמור להביא משהו שמתחיל באות הראשונה של שמו הפרטי — משחק קטן

В то утро я поставила турку на плиту и смотрела, как поднимается пенка. Не потому что люблю кофе по-турецки — просто электричества не было второй день, а счёт

את הסיפור הזה אני חייבת להתחיל מהסוף, כי רק ככה מבינים את ההתחלה. ביום שני האחרון עמדתי מול לשכת רשות האוכלוסין בחיפה, עם תיק עור בלוי שאבא שלי

אלה ורדי לא בכתה בהלווייתו של אביה. היא עמדה ליד הקבר במעיל גדול מדי ששאלה מהשכנה, כי את שלה השאירה בבאר שבע, וספרה בראש כמה ימי חופש נשארו

גיא עצר באמצע המגרש, הסתובב לכל הכיוונים, ושום דבר לא הסתדר לו. לפני חמש דקות הוא השאיר את עלמה ליד ספסל העץ ליד השער הראשי של בית הספר

בת ארבעים ושתיים אני, ושמי דורית. אני מנהלת חשבונות בחברת יבוא בבני ברק, ולפני שנתיים וחצי פגשתי בחור בשם גיא בחתונה של בת דודה שלי בראשון לציון. הוא

— תקשיב, אמא שלו התקשרה אליי הבוקר. היא אמרה לי לא להגיע. אתה מבין? לא להגיע! אני עמדתי במטבח עם הטלפון ביד אחת ומגבת מטבח ביד השנייה. ליאת