Lewis Simmons
ריבקה הניחה את הכף על המפה, ניגבה את קצות שפתיה בזהירות ופנתה ליעל בטון הזה — הענייני, הרך, זה שאין מאחוריו שום היסוס. "תקשיבי טוב, חמודה. את ואיתן
אף פעם לא חשבתי שאצטרך לבחור בין הארוס שלי לבין שני ילדים בני חמש. בטח לא תוך שבועיים ממות ההורים שלי. אני מיכל. לפני חודש עוד גרתי בדירת
יואב היה בטוח שאשתו לא יודעת על הביקורים שלו במרכז. הוא אפילו התגאה בזה — סוג של משחק כפול שמנוהל בשלמות. במשך שנה וחצי הוא ניווט בין שתי
הבוץ היה קריר ונעים בין אצבעותיה של רות. היא אהבה את הריח הזה, אדמה מעורבת בקומפוסט, כמו משהו חי שנושם מתחת לציפורניים. שתיל העגבניות האחרון נכנס לגומה, והיא
היא בישלה ארבע שעות. ארבע שעות תמימות של קילוף, תיבול, טעימות קטנות מהסיר. דגים טריים מהשוק בכרמל, עגבניות בשלות, כוסברה ופפריקה חריפה. חריימה מרוקאי כמו שלימדה אותה השכנה
כשאמא שלי התקשרה אליי באותו לילה, טלפון שני ברציפות, כבר ידעתי שמשהו לא בסדר. בפעם הראשונה לא שמעתי אותו, ישבתי בעבודה על דו״ח רבעוני שלא נגמר. בטלפון השני
אז נזכרתי בארגז. זה היה בסוף ספטמבר, אחרי חג סוכות. הלכנו לארוחת ערב אצל ההורים של אלון ברמת גן, ובדרך חזרה, ליד תחנת רכבת מרכז, היה ארגז קרטון
איתן סגר את תיקיית הקלסר בנגיחה אחת, בלי להסתכל על ינאי. מחוץ לחלון משרדו, מעל גגות חיפה, כבר הדליקו אורות ראשונים לאורך החוף. הרדיאטור מתחת לאדן החלון ציקצק
הכול התחיל ביום רביעי, בערך בחמש אחר הצהריים. בדיוק הכנסתי את הקציצות לסיר כשניר בא מהעבודה, חלץ נעליים והתיישב ליד השולחן. הוא חייך אליי — חיוך כזה, של
היא דפקה על הדלת בדיוק כשסיימתי לערבב את הטחינה. יום שישי, שעה עשר וחצי בבוקר. עוד מעט השכנים למטה יתחילו לצרוח אחד על השנייה בגלל חניה, אבל בינתיים