יַעֵל דחפה את הדלת וכבר מהמסדרון קלטה את הריח – כָּמוֹן, פַּפְּרִיקָה מתוקה וּבָשָׂר שֶׁל עוֹף שֶׁמִּתְבַּשֵּׁל לְאַט. הריח שֶׁל יַלְדוּת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּבֵית אִמָּא בְּעֶרֶב סֵדֶר פֶּסַח. הִיא זָרְקָה אֶת הַמַּפְתְּחוֹת עַל הַמָּזְנוֹן וְהִצְיצָה לַמִּטְבָּח.
נוּרִית, הַחָמָה, עָמְדָה מוּל הַכִּירַיִם וְעִרְבְּבָה בְּסִיר גָּדוֹל. עַל הַשֻּׁלְחָן נָחוּ צַלָּחוֹת, קְעָרָה עִם סָלָט יְרָקוֹת חָתוּךְ וְכַדּוּרֵי כּוּסְכּוּס חַמִּים שֶׁנִּשְלְפוּ זֶה עַתָּה מֵהַסִּיר.
– נוּרִית? מָה אַתְּ עוֹשָׂה פֹּה? – יַעֵל שָׁלְפָה אֶת הַנַּעֲלַיִם. – אֲנִי הָיִיתִי אֲמוּרָה לְסַדֵּר וּלְבַשֵּׁל לְמָחָר.
נוּרִית הִסְתּוֹבְבָה, נִגְּבָה אֶת הַיָּדַיִם בְּמַגֶּבֶת "יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי" וּבָחֲנָה אֶת הַכַּלָּה. יַעֵל הִכִּירָה אֶת הַמַּבָּט – כָּזֶה שֶׁמַּבִּיטִים בַּשָּׁמַיִם לִפְנֵי סוּפַת בְּרָקִים.
– שְׁבִי, – אָמְרָה נוּרִית. לֹא בִּקְּשָׁה, אֶלָּא הוֹרְתָה.
יַעֵל הִנְהֲנָה, הַלֵּב דָּפַק. הִנֵּה זֶה מַתְחִיל: שֶׁהִיא עֲקֶרֶת גְּרוּעָה, שֶׁהַבֵּן שֶׁלָּהּ רָאוּי לְטוֹב יוֹתֵר, שֶׁבַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּהֶם הַכֹּל הִתְנַהֵל אַחֶרֶת. הִיא שָׁאֲפָה אֲוִיר כְּדֵי לְהִתְנַצֵּל.
– אַתְּ עוֹשָׂה הַכֹּל לֹא נָכוֹן, – אָמְרָה נוּרִית בְּרִגָּעוֹן.
יַעֵל קָפְצָה אֶת הַשְּׂפָתַיִם.
– תַּקְשִׁיבִי וְתִזְכְּרִי. כָּל עוֹד הַבֵּן שֶׁלִּי בָּעֲבוֹדָה – תָּנוּחִי.
יַעֵל מָצְמְצָה. מָה?
– תָּנוּחִי, – חָזְרָה הַחָמָה. – תִּישְׁנִי עַד הַצָּהֳרַיִם, תִּרְאִי טֵלֵוִיזְיָה, תִּסַּעִי לַיָּם, תֵּצְאִי עִם חֲבֵרוֹת. כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר – אָז תִּתְפְּסִי אֶת הַסְּחָבָה, אֶת הַשִּׁפּוּצִים, אֶת הַסִּירִים. שֶׁיִּרְאֶה שֶׁאַתְּ עוֹבֶדֶת.
יַעֵל פָּתְחָה אֶת הַפֶּה אַךְ לֹא יָצָא קוֹל. נוּרִית הִמְשִׁיכָה:
– אֲנִי חָיִיתִי שְׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה עִם יִצְחָק הַבַּעַל שֶׁלִּי, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אֶת עֶשֶׂר הַשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת קַמְתִּי בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר, רַצְתִּי בַּבַּיִת, שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בּוֹהֵק. וְהוּא נִכְנַס, רָאָה אוֹתִי עִם הַסְּפוֹג בַּיָּד, וְהָלַךְ לַטֵּלֵוִיזְיָה. אֲנִי הָיִיתִי רָהִיט. עַד שֶׁחֲבֵרָה מֵהַבַּנְק אָמְרָה: 'תְּנַסִּי הָפוּךְ. שֶׁיַּבְחִין שֶׁאַתְּ לֹא מְשָׁרֶתֶת'. נִסִּיתִי.
– וּמָה קָרָה? – יַעֵל אָחֲזָה בִּשְׂפַת הַשֻּׁלְחָן.
– בַּהַתְחָלָה הוּא כָּעַס. כְּשֶׁהִדְלַקְתִּי שׁוֹאֵב אָבָק בִּשְׁמוֹנֶה בָּעֶרֶב, הוּא צָוַח: 'מָה, בַּיּוֹם לֹא יָכֹלְתְּ?' וְאָמַרְתִּי: 'בַּיּוֹם הִתְכּוֹנַנְתִּי לַהֲגָעָתְךָ.' הוּא שָׁתַק. אַחֲרֵי שָׁבוּעַ הוּא שָׁטַף כֵּלִים בְּעַצְמוֹ. אַחַר כָּךְ קָנָה מֵדִיחַ. וְהִתְחִיל לְהַגִּיד לִי 'תּוֹדָה'.
נוּרִית מָזְגָה מַיִם קָרִים מִבַּר הַמַּיִם "תַּמִּי 4" וְהִגִּישָׁה לְיַעֵל.
– לָאָמִיר שֶׁלָּךְ אַל תְּסַפְּרִי שֶׁאֲנִי לִמַּדְתִּי אוֹתָךְ. שֶׁיַּחֲשֹׁב שֶׁאֲנִי קְדוֹשָׁה. אֲבָל אַתְּ תְּנַסִּי. חוֹדֶשׁ. אַחַר כָּךְ יִהְיֶה יוֹתֵר קַל.
– וְאִם הוּא יָרִיב? – קוֹלָהּ שֶׁל יַעֵל רָעַד.
– יָרִיב. בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן בְּטוּחַ. אַתְּ אַל תִּכְנְעִי. הוּא לֹא כּוֹעֵס עָלַיִךְ – הוּא רָגִיל לְמַשֶּׁהוּ אֶחָד, וְאַתְּ מַצִּיעָה אַחֵר. גְּבָרִים הֵם כְּמוֹ יְלָדִים: צְרִיכִים זְמַן לְהִתְרַגֵּל.
יַעֵל הִבִּיטָה בַּחָמָה. פִּתְאוֹם הַמַּבָּט שֶׁל נוּרִית הִתְרַכֵּךְ, מַמָּשׁ כְּמוֹ מַרְגָּרִינָה עַל לֶחֶם חַם.
– תּוֹדָה, – לָחֲשָׁה יַעֵל.
– אֵין בְּעַד מָה. תַּגִּידִי: אוֹכֶלֶת מָרָק? בִּשַּׁלְתִּי עוֹף עִם כּוּסְכּוּס, בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי הָיְתָה מְבַשֶּׁלֶת בְּמָרוֹקוֹ.
יַעֵל לָקְחָה צַלַּחַת, וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה זֶה הִרְגִּישׁ לָהּ שֶׁהִיא לֹא אוֹרַחַת.
***
בָּעֶרֶב חָזַר אָמִיר. בַּיָּד שַׂקִּית "שׁוּפֵּרְסָל דִּיל" שֶׁהוּטְלָה לָרִצְפָּה. יַעֵל שָׁכְבָה עַל הַסַּפָּה וְצָפְתָה בְּפֶרֶק יָשָׁן שֶׁל "שְׁבַּבְּנִיקִים". הַבַּיִת הָיָה מְסֻדָּר (הִיא הִסְפִּיקָה לִפְנֵי שֶׁנּוּרִית הִגִּיעָה), אֲבָל עַל הַגָּז נָח רַק סִיר הַמָּרָק מֵהַמְּקָרֵר, וְהוּא כְּבָר קַר.
– מָה אוֹכְלִים? – שָׁאַל אָמִיר, מַצִיץ לַמִּטְבָּח.
– יֵשׁ מָרָק בַּמְּקָרֵר שֶׁאִמָּא שֶׁלְּךָ בִּשְּׁלָה. אֲנִי נַחְתִּי.
אָמִיר קָפָא לְרֶגַע, אַחַר כָּךְ גִּחֵךְ. הָלַךְ, חִמֵּם, אָכַל. אֶת הַכַּף הִשְׁאִיר מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן.
***
אַחֲרֵי שְׁלוֹשָׁה יָמִים הַכִּיּוֹר נִרְאָה כְּמוֹ חֲפִירָה בְּ"עִיר דָּוִד". אָמִיר הִסְתּוֹבֵב כָּאוּב אַךְ שָׁתַק. בַּיּוֹם הָרְבִיעִי יַעֵל שָׁמְעָה מַיִם. הִיא הֵצִיצָה מֵהַחֶדֶר: אָמִיר עָמַד עִם כְּפָפוֹת "פִּצְפּוּצִים" וְשָׁטַף כֵּלִים. לְבַד.
– מָה קָרָה? – שָׁאֲלָה יַעֵל, מַסְתִּירָה אֶת הַשִּׂמְחָה.
– מְלֻכְלָךְ, – מִלְמֵל, בְּלִי לְהִסְתּוֹבֵב.
***
עָבְרוּ שְׁבוּעַיִם. אָמִיר יָשַׁב בַּמִּטְבָּח בְּעֵת אֲרוּחַת עֶרֶב.
– אֵיי, אֵיי, אֵיי. אוּלַי נַזְמִין שׁוֹאֵב אָבָק רוֹבּוֹטִי? רָאִיתִי בְּ"זַאפּ" דֶּגֶם שֶׁגַּם שׁוֹטֵף.
– בְּבַקָּשָׁה.
– וּמֵדִיחַ? אֲנִי לֹא יָכוֹל יוֹתֵר.
– גַּם מֵדִיחַ.
לְמָחֳרָת הוּא סִדֵּר הַזְמָנָה. בַּחֲמִישִׁי הוּא צִלְצֵל: "לָקַחְתִּי יוֹם חֹפֶשׁ, נִסַּע לְ"בַּקְתּוֹת בִּנְיָמִינָה". אַתְּ נִרְאֵית מֻתֶּשֶׁת אַחֲרוֹנָה."
יַעֵל הִבִּיטָה בֶּהָרֵי יְהוּדָה מִבַּעַד לַחַלּוֹן. הִיא לֹא מֻתֶּשֶׁת, הִיא רַק הִפְסִיקָה לִהְיוֹת בִּלְתִּי נִרְאֵית.
***
חוֹדֶשׁ אַחַר כָּךְ הֵם בִּשְּׁלוּ יַחַד. אָמִיר קִלֵּף גֶּזֶר, יַעֵל חָתְכָה בָּצָל. פִּתְאוֹם הוּא שָׁאַל:
– תַּגִּידִי, לָמָּה לֹא עָשִׂית אֶת זֶה מִקּוֹדֶם? אֲנִי רָאִיתִי שֶׁאַתְּ סְחוּטָה. אֲבָל חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת אֶת זֶה. עַכְשָׁו אַתְּ רְגוּעָה, וַאֲנִי פִּתְאוֹם נִכְנַסְתִּי לָעִנְיָן.
– וְלֹא רִחַמְתָּ עָלַי? – שָׁאֲלָה.
– לְרַחֵם? – הוּא הֻפְתַּע בֶּאֱמֶת. – זֶה הַבַּיִת שֶׁלִּי גַּם. פָּשׁוּט לֹא הֵבַנְתִּי. הִתְרַגַּלְתִּי שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה הַכֹּל.
יַעֵל לֹא עָנְתָה. בָּעֶרֶב הִיא צִלְצְלָה לְנוּרִית.
– נוּרִית, תּוֹדָה. זֶה עוֹבֵד.
– אֲנִי יָדַעְתִּי, – הַקּוֹל בַּשְּׁפוֹפֶרֶת הָיָה מְרֻצֶּה כְּמוֹ חָתוּל שֶׁלִּקֵּק שַׁמֶּנֶת. – וְתִזְכְּרִי: בְּצֶוֶת, הַמַּנְהִיג הוּא לֹא זֶה שֶׁעוֹבֵד הֲכִי קָשֶׁה, אֶלָּא זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לַעֲצֹר בַּזְּמַן. שַׁבָּת שָׁלוֹם.
הִיא נִתְּקָה.
***
בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר יַעֵל הִתְעוֹרְרָה מֵחֹסֶר נוֹכְחוּתוֹ שֶׁל אָמִיר. שֶׁמֶשׁ הִצִּיפָה אֶת הַחֶדֶר, וּבָרְחוֹב עָלָה רֵיחַ יַסְמִין. הִיא קָמָה, נִכְנְסָה לַמִּטְבָּח – רֵיק. נִגְּשָׁה לַחַלּוֹן וְקָפְאָה.
לְמַטָּה, עַל מִדְרָכַת רְחוֹב הַפַּלְמָ"ח, עָמְדוּ שְׁנַיִם. אָמִיר וְנוּרִית. הַחָמָה דִּבְּרָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת, מְנִיפָה יָדַיִם, וְאָמִיר הִקְשִׁיב, שָׁלַף טֶלֶפוֹן וְרָשַׁם בְּשֶׁקְדָנוּת. יַעֵל צִמְצְמָה.
אָמִיר הֵרִים רֹאשׁ, רָאָה אוֹתָהּ, חִיֵּךְ וְנִפְנֵף. נוּרִית הִבִּיטָה גַּם הִיא, וְנִפְנְפָה.
חָמֵשׁ דַּקּוֹת אַחַר כָּךְ נִטְרְקָה דֶּלֶת כְּנִיסָה.
– יַעֵל, אַתְּ עֵרָה? – צָעַק אָמִיר מִן הַפְּרוֹזְדוֹר. – פָּגַשְׁתִּי אֶת אִמָּא, הִיא נָתְנָה לִי מַתְכּוֹן לְשַׁקְשׁוּקָה. אוֹמֶרֶת שֶׁנָּשִׁים אוֹהֲבוֹת שֶׁגְּבָרִים מְבַשְּׁלִים אֲרוּחַת בֹּקֶר.
יַעֵל הִסְתּוֹבְבָה. הַבַּעַל עָמַד עִם שַׂקִּית "חֲצִי חִנָּם", בָּהּ עַגְבָנִיּוֹת, בֵּיצִים וּפִלְפֵּל חָרִיף, וְהִבִּיט בָּהּ כְּמוֹ מְגַלֶּה תַּגְלִית.
– אָז זֶה נָכוֹן? הֵן אוֹהֲבוֹת? – שָׁאַל.
– תִּבְדֹּק, – אָמְרָה יַעֵל.
אָמִיר נִגַּשׁ לַכִּירַיִם. יַעֵל שָׁבָה אֶל הַחַלּוֹן. נוּרִית עוֹד עָמְדָה בַּחֲצַר הַבַּיִת, מַבִּיטָה אֶל הַחַלּוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם, וּפָנֶיהָ אוֹמְרוֹת הַכֹּל. אָז הֵבִינָה יַעֵל: הַחָמָה לֹא רַק אוֹתָהּ לִמְּדָה. הִיא לִמְּדָה גַּם אֶת הַבֵּן.
אִשַּׁת זָהָב.
