נכנסנו לדירת ההורים בחיפה בחמישי בערב, הריח של עוגת גבינה אפויה מילא את המטבח. אמא, רבקה, ניגבה ידיים במגבת והעבירה אליי מבט לחוץ עוד לפני שסגרתי את הדלת. אבא, חיים, ישב בסלון וקיפל עיתון בפינה, ליד הרדיו הישן שתמיד מקשקש.
״שבו, יש לי מה להגיד,״ יוני הודיע במקום ברכה. אחי הצעיר נכנס דקה אחריי, גורר אחריו את אשתו קרן ואת איתי בן השלוש. קרן הניחה תיק החתלה על הרצפה בלי להתייחס אליי, ילדה מיד התחיל לפרק קוביות על השטיח.
״אנחנו החלטנו,״ יוני התחיל, קולו בטוח כמו של מי שמתאמן על המשפט מול המראה. ״להורים אין צורך בשלושה חדרים. הם יוכלו לגור בדירת שני החדרים שלנו בקריית אליעזר, ואנחנו עם הילד נעבור לכאן. הגיוני, לא?״
הבטתי באבא, שהמשיך לקפל את העיתון. אצבעותיו רעדו קלות, אבל הוא לא אמר מילה.
״תגיד, יוני, התעוררת הבוקר והחלטת שהעולם הוא רכוש פרטי שלך?״ שאלתי. ״הדירה הזו רשומה על ארבעתנו – אבא, אמא, אתה ואני. רבע שלה שלי לפי חוק. אף אחד לא יזיז פה כורסה בלי חתימת נוטריון שלי.״
אמא התפרצה מיד: ״אוהד, אל תהיה דרמה קווין. לך וליעל יש דירת ארבעה חדרים ענקית בכרמליה, אתם מסודרים. יוני וקרן חנוקים בשני חדרים, שרמוטות, ועם ילד קטן זה סיוט. תעזור לאח שלך, מה כבר אכפת לך?״
״מה אכפת לי?״ קמתי מהספה. ״את זוכרת שאנחנו ויעל חיינו חמש שנים בדירת חדר מושכרת מעל חנות פלאפל בואדי ניסנאס? את זוכרת שספרנו שקלים בקניון, שוויתרנו על חופשות, שיעל עבדה משמרות כפולות בבית החולים בזמן שאני טחנתי לילות בהייטק? ההורים שלה הביאו לנו את הירושה האחרונה מהסבתא, דמי קדימה למשכנתא, ואת השאר שילמנו בדם.״
יוני משך בכתפיו. ״נו, אז מה? היום יש לך כסף. לי אין. האמת, אתה סתם מקנא שיש לי ילד ואתה עדיין מתכנן.״
האגרוף שלי נחת על שולחן האוכל, כוסות המיץ רעדו. ״תעזוב את הילד שלי ושל יעל מחוץ לשיחה הזאת.״ נשמתי עמוק, הורדתי את הקול. ״תקשיב טוב. בלי ההסכמה שלי, חילופי הדירות לא יקרו. אבל יש לי הצעה הוגנת: תקנה את החלק שלי במחיר שוק. חצי מיליון שקל, פחות או יותר. תביא צ׳ק בנקאי, ואז תעשה מה שאתה רוצה.״
״חצי מיליון?!״ קרן נעמדה, אודם עלה בלחייה. ״אין לנו גרוש, גמד שכמוך! אתה רוצה להרוס לנו את הנישואים? אני אקח את הילד להורים שלי ואתה תהיה אשם!״
״חבל שאת כל האנרגיה שלך לא השקעת בלעבוד,״ אמרה יעל, שנכנסה מהמטבח והניחה את הקומקום שהורתח. ״אולי היית יכולה לקנות דירה משל עצמך.״
ואז, בשקט, זרקתי את הפצצה. ״רגע, יש לי רעיון מעולה. למה דווקא ההורים שלי צריכים להקריב את החיים שלהם? להורים שלך, קרן, יש וילה ענקית בזכרון יעקב. חמישה חדרים, בריכה, חצר. למה שהם לא יתחלפו איתכם? אתם תעברו לוילה, והם יעברו לדירת שני החדרים שלכם. לפי הלוגיקה שלכם, הרי הם מבוגרים, מסתדרים גם בצפוף.״
קרן קפאה. יוני פתח את הפה, סגר אותו, ואז צעק: ״שם זו וילה של ההורים שלה! איזה זכות יש לי לבקש מהם?״
״בדיוק,״ אמרתי. ״איזה זכות יש לך לבקש מאבא ואמא?״
הוא תפס את המעיל, חטף את איתי על הידיים ויצא בטריקת דלת. הטיח התקלף מקיר המסדרון.
שבוע עבר בשתיקה. אמא התקשרה אליי כל יום, בוכה: ״קרן אורזת מזוודות, היא תהרוס לו את המשפחה, תעזור לו, החלק שלך שווה פחות בחיים האמיתיים.״
״אמא,״ עניתי באותו ערב, כשעמדתי במרפסת שלנו, מול הרוח המלוחה מהים, ״תגידי לי דבר אחד. למה את מרגישה מחויבת לתת לו הכול, בזמן שההורים של קרן לא נותנים לו אגורה? תגידי לו ללכת אליהם, בדיוק כמו שהצעתי.״
הקו השתתק. היא לא אמרה כלום, רק קול הבליעה שלה נשמע.
יומיים אחר כך אבא הופיע אצלנו. הוא ישב במטבח מול צלחת עוגיות, לגם מכוס תה נענע, ולראשונה מזה חודשים – נראה קליל. ״הוא הלך אליהם,״ הוא אמר, קולו שטוח אבל עיניו נוצצות. ״ליום הולדת של אבא של קרן. הגיש הצעה מסודרת: נחליף דירות, אתם תעברו לקריית אליעזר, אנחנו נגור פה בוילה.״
״והוא?״ שאלתי.
״החותן פשוט זרק אותו מהבית. צעק עליו שיפסיק לחיות על חשבון אחרים, ושהוא לא יראה מהם שקל.״ אבא צחק צחוק יבש. ״קרן חזרה הביתה בוכה, אבל הפעם צעקה על אבא שלה, לא עלינו. יוני חזר מושפל, ומאז הוא אפילו לא מעלה את הנושא. אמא רבקה הבינה איזו טעות כמעט עשתה.״
אבא לחץ את ידי. ״תודה, אוהד.״
חלפה שנה. עכשיו אני יושב באותו מרפסת, השעה חמש אחה״צ, הקומקום שורק במטבח. יעל, בחודש שמיני, מתהלכת לאט ומסדרת בגדי תינוק על הספה. אתמול התקשר יוני, לראשונה. ״מכרתי את הדירה,״ אמר, בלי לפרט. לקח משכנתא מנופחת וקנה שלושה חדרים בבניין בבנייה בלינקולן. ״אנחנו עדיין לא מדברים,״ הוסיף וניתק.
על אדן החלון מונח עציץ בזיליקום שאמא הביאה. היא התחילה לבקר שוב, בלי אולטימטומים. בפעם האחרונה היא פשוט קטפה עלה, שפשפה אותו בין אצבעותיה ואמרה: ״הריח, כמו פעם.״
אבא מעביר אצבע על גב ידי כשאנחנו שותים קפה שחור. לא אומר כלום. בין לבין, הים עדיין זז שם למטה, גלים קטנים מתנפצים אל השובר גלים, בליל של צבעים כתומים.
