HE
— אם את קוראת את המכתב הזה ליד הקרוואן הישן של אחותך, סימן שהילדים שלי עשו בדיוק את הדבר שממנו פחדתי יותר מכל. קראתי את המשפט הראשון שלוש
— אמא, בוקר טוב! — הקול הנמרץ של הבת הבכורה, מיכל, חתך את השקט עוד לפני ששרה הספיקה לפתוח לגמרי את העיניים. — את כבר ערה? יופי. תקשיבי,
גברת רחל נכנסה לחנות הקטנה ליד התחנה המרכזית בבאר שבע רק משום שהאוטובוס למושב שלה איחר בארבעים דקות. בחוץ היה חום כזה שגורם לאנשים לדבר קצר יותר ועצבני
הלוויה של אבא שלי הייתה ביום חמישי האחרון. גשם דק ירד על בית העלמין בקריית שאול, וכולם החזיקו מטריות שחורות. באנו רק אני, הדודה נורית, השכן יוסי ואשתו.
יניב אף פעם לא ראה את עצמו כאדם שנלחם. הוא היה טיפוס שקט, כזה שנבלע בקירות. קטן, צנום, עם כתפיים שכאילו התנצלו על עצם קיומן. בצבא קראו לו