HE
הלוויה של אבא שלי הייתה ביום חמישי האחרון. גשם דק ירד על בית העלמין בקריית שאול, וכולם החזיקו מטריות שחורות. באנו רק אני, הדודה נורית, השכן יוסי ואשתו.
יניב אף פעם לא ראה את עצמו כאדם שנלחם. הוא היה טיפוס שקט, כזה שנבלע בקירות. קטן, צנום, עם כתפיים שכאילו התנצלו על עצם קיומן. בצבא קראו לו